גמרא
פירוש
רַב פָּפָּא אָמַר כִּיסִין אַלּוּגִּין רְמָא לֵיהּ דִּתְנַן הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים.
אוֹמֵר שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד דִּבְרֵי הדרן עלך השליח שעשה
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
רב פפא אמר: בין משנתנו זו שעניינה כיסין (פרוטת הקדש הנמצאת בכיס מעות חולין) ובין המשנה במסכת דמאי שעניינה לוגין הוא שרמא ליה [השליך לו, הראה סתירה] ריש לקיש לר׳ יוחנן. דתנן [שכן שנינו]: הלוקח (הקונה) יין מבין הכותים (שומרונים), לשיטה שהם מפרישים תרומות ומעשרות, אלא שאין הם מפרישים אלא לעצמם ולא מן הדברים שהם מוכרים, והרי זה איפוא טבל ודאי. ואין הקונה יכול עתה להפריש תרומות ומעשרות מיין זה (כגון שקנה את היין לפני כניסת השבת, ולא היתה בידו אפשרות לעשר עד כניסת השבת), מה יעשה על מנת שיוכל לשתות מיין זה בשבת?
— הריהו אומר ״שני לוגין מתוך מאה הלוגים שלפני שאני עתיד להפריש מיין זה לאחר זמן — הרי הן מעתה תרומה גדולה. ועשרה לוגים שאני עתיד לעשר ולתיתם ללוי — למעשר ראשון, וכן תשעה לוגים (עשירית מן הנשאר) שאני עתיד להפרישם הריהם מעשר שני!״. ומיחל [ומחלל] את המעשר השני על כסף ואם רוצה, הריהו שותה מיד (פרט לשיעור תרומה ומעשרות), וסומך על מה שיפריש לאחר מכן, שאז יתבררו הלוגים שהופרשו לתרומה ולמעשרות. אלו דברי ר׳ מאיר.
ר׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון אוסרים, שלדעתם אין אומרים שלאחר מכן יתברר מה הופרשו לתרומה ולמעשר. נמצא שאף לדעת ר׳ מאיר, הרי זה רק באומר ״שאני עתיד להפריש״, ובהסתמך על כך שיתברר הדבר בסוף איזה הם אותם לוגים שהופרשו. ואילו בסוף משנתנו שנינו לדעת ר׳ עקיבא שמותר להוציא את כל הפרוטות שבכיס, ואף שלא אמר המקדיש שההקדש יחול על הפרוטה שהוא עתיד להפריש לאחר מכן! אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן בתשובה לדבר: סיפא דמתניתין [בסוף משנתנו] מדובר באדם האומר בלשון ״לא יפטר כיס זה מן ההקדש!״.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush